היא רק ילדה

"היא רק ילדה!"
"עד שהיא תלמד את העבודה אנחנו נצטרך לעשות הכל…"
"אני פה כבר המון שנים, מנהלת חדשה תלמד אותי?"

מי שחוותה את קבלת הפנים הזו היא מנהלת צעירה של מחלקה קטנה, במוסד חינוכי. זהו אינו תפקידה הראשון, ועל אף גילה הצעיר, בת 25, היא נחושה, דעתנית ויודעת להשיג את רצונותיה. העובדים במחלקה ותיקים כולם, חלקם עברו את גיל הפנסיה והם בטוחים בתרומה המשמעותית שלהם לארגון כולו. מבחינתם – הם מבצעים את כל העבודה במקום, והאחריות רובצת על כתפיהם ולכן אינם יכולים לפרוש, אחרת הארגון כולו יקרוס. כמובן שהמציאות רחוקה מהתמונה שהם מציירים ומעדכנים את סביבתם השכם והערב. העובדים המבוגרים במקום עובדים באותה צורה כבר עשרות שנים, אינם מכירים שיטות עבודה ויעשו הכל כדי שלא ישנו זאת. על יעילות – אין מה לדבר בכלל. 
ליויתי את המנהלת הצעירה כשנכנסה לתפקיד וצפיתי בה מתפכחת. בעיניה, מוסד חינוכי הוא מקדש מעט, וכול הממלאים בו תפקיד מבצעים זאת מתוך שליחות או נוחות אבל תמיד מתוך אהבת התפקיד, כמוה. מהר מאוד היא למדה להכיר את יחסי העבודה במחלקה, יחסי אנוש ואינטרקציות בין העובדים. עם הזמן, היא למדה שערכים הם חשובים אבל גם כאן, הפוליטיקה הארגונית חשבוה יותר. ולא רק שהיא קיימת אלא שהיא נוכחת בעוצמה ומשפיעה מאוד עד הניהול השוטף. עבדנו יחד על דרכי התמודדות שלה עם הסביבה הפנימית וחיצונית למחלקה. ההמלצות שגיבשתי עבורה:

• להבין שפוליטקה ארגונית מתקיימת בכל מקום שבו עובדים אנשים ולא משנה מה גודלו של הארגון.
• להרחיק מטווח שמיעה את הרעילים שבין העובדים.
• להתמקד במטרות טווח קצר וטווח בינוני.
• ישיבות ודיונים ילוו בסיכום מהפגישה, כולל משתתפים, נושאים שעלו, וחלוקת משימות וקבלת אחריות עליהן.
• לעבד את הנתונים ולהציגם כך שיראו גידול בפעילות המחלקה תחת ניהולה.
• בכל מחצית להכין בריף שמפרט את התוצאות שהשיגה. וליידע את הממונים הישירים וגם הבכירים יותר.