כתיבת הקדשה על ספרי "הוא לא הביט לאחור" ולהעניק אותו לנשיא המדינה הוא רגע בלתי נשכח

לאחר שעברו כמה ימים ואני מצליחה לעכל את החוויה, אני מוצאת את עצמי נרגשת מחדש מהאירוע המיוחד שבו זכיתי – מפגש אישי עם נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג.
המפגש התקיים בתקופה שבה הדיונים סביב שחרור החטופות מהשבי היו בעיצומם. אווירה של מתח ודריכות אפיינה את הימים ההם, ומטבע הדברים, היה ספק רב אם המפגש יתקיים בשל דחיפות הנושא.

הפגישה שלנו נקבעה כבר באוגוסט, חצי שנה לפני כן, אולם כולנו מכירים את המציאות בישראל – לרוב היא מפתיעה ומעמידה מפגשים כאלה בסימן שאלה ממש עד הרגע האחרון.
כבר בכניסה לבית הנשיא, חשתי את כובד האחריות ותכונה מיוחדת הורגשה באויר.  כשהנשיא נכנס, ניכר עליו שהוא טרוד בענייני השעה, אך הוא לא ויתר.
במפגש הענקתי לו את ספרי, "הוא לא הביט לאחור", שעוסק בנושאים היסטוריים השזורים בהקמת המדינה. הנשיא הפגין עניין אמיתי: שאל על ילדותו של אבי, על אירועי ההעפלה היבשתית המתוארים בספר, וגם על חיי המשפחה שלנו כיום.
ברגעים הללו, בין נושאים לאומיים ודיונים סוערים, הייתה תחושת חיבור מיוחדת. כאילו הצלחנו – ולו לרגע – לשלב בין העבר להווה, בין האישי ללאומי.
בהקדשה האישית שהוספתי לספר, ביטאתי את הערכתי הרבה לנשיא ולפועלו. הרגשתי שהקדשה זו היא סמל קטן ליכולת להכיר תודה לאדם שנושא באחריות כבדה כל כך, ועדיין מפגין אנושיות, תשומת לב ועניין.
לאחר המפגש המרגש עם נשיא המדינה והעיסוק בתכני הספר, הבנתי שיש לי שליחות נוספת – להביא את הסיפור הזה לדור הצעיר. מתוך המחשבה הזו נולדה ההרצאה שמיועדת לתלמידי בתי הספר ולנוער, במטרה לחשוף אותם לפרק פחות מוכר אך משמעותי בהיסטוריה שלנו.
זהו מפגש שאקח איתי הלאה – לא רק בזיכרון, אלא גם בלב. הוא מזכיר לי כמה חשוב לראות את האדם שמאחורי התפקיד, וכמה עוצמה יש לרגעים שבהם אנו מתחברים, משתפים ומכבדים זה את זה.