ציון אשר נולד בטבריה בתקופה שלפני קום המדינה, מתייתם מאביו בנסיבות טרגיות. בגיל שבע בלבד חייו התהפכו. הוא נאלץ לעזוב את ביתו ולגדול בבית יתומים בירושלים, שם חווה את כאב הניתוק מהמשפחה ואת אובדן הילדות. בבגרותו, ציון מצליח להתאחד עם אחותו הבכורה בחיפה.
זהו סיפור על משפחה אחת, אשר דומה בוודאי לסיפורן של משפחות רבות אחרות, בתקופה של אי־ודאות גדולה, כאשר החיים הפכו לקשוחים מדי. למען הישרדותם, ילדים מצאו את עצמם נשלחים לחיות הרחק ממשפחתם. חוויה זו של פרדה ושל כאב היא מציאות מוכרת והיא מזכירה לנו את הכאב של משפחות רבות לאורך ההיסטוריה של העם היהודי ועד ימינו אנו.