ציון שמאי כבר בן 83. כל חייו הוא נשא עמו משא כבד של שתיקה, סודות שנקברו עמוק בתוך הלב וחומה בצורה שהפרידה בינו לבין האנשים הקרובים לו ביותר.
כשהוא חוזר אל בית בתו, רחל, הסדקים בחומה מתחילים להופיע. המתח הישן, זה שליווה את ילדותה ועיצב את חייה, מתפרץ החוצה – אך הפעם, השתיקות נסדקות.
מה מסתתר מאחורי העיניים של אבא?
מתוך הריסות השתיקה נחשף סיפור ילדות קשה וטרגי, שראשיתו בטבריה של שנת 1944. זהו סיפור על ילד שנאלץ לשרוד מציאות בלתי אפשרית, ועל הגבר שהפך להיות – אדם שאוהב אהבה עצומה, אך מעולם לא למד לבטא אותה במילים.
דרך עיניה של רחל, אנו יוצאים למסע של גילוי, חמלה וסליחה.
זהו הרגע שבו בת מצליחה סוף-סוף לראות את אביה באמת – לא רק כדמות סמכותית או מרוחקת, אלא כילד הפצוע שהוא היה פעם.
בונוס: ברכישת ספר הקדשה אישית מהסופרת ובנוסף
קטע בלעדי שלא מופיע בספר
למה אני מזמינה אותך לקרוא את הספר שלי?
כי הוא מבוסס על האמת הכי קרובה אלי: הספר הזה נכתב מתוך הסיפור האמיתי של אבא שלי. הילדות שלו בטבריה של שנת 44' הייתה לא פשוטה, בלשון המעטה. כשכתבתי אותו, לא ניסיתי להמציא דרמות – פשוט ניסיתי לתת מילים לשתיקות שליוו את הבית שלנו כל השנים.
כי בסוף, כולנו מנסים להבין את ההורים שלנו: לכל אחד מאיתנו יש רגעים מול ההורים שבהם אנחנו שואלים "למה הם מתנהגים ככה?". אני מאמינה שדרך הסיפור של רחל ואביה, תוכלו לראות גם את הקשרים המשפחתיים שלכם באור אחר, אולי קצת יותר סלחני.
כי רציתי להבין מה מניע אותנו: בעבודה שלי כיועצת ארגונית וכמרצה, אני כל הזמן חוקרת איך אנשים פועלים. בספר הבאתי את המבט הזה לתוך הבית פנימה. ניסיתי להבין איך טראומה מהעבר הופכת לאהבה שפשוט לא יודעת איך לצאת החוצה.
כדי שתסתכלו על הקרובים אליכם אחרת: כתבתי את הספר כדי להזכיר שמאחורי כל אדם "קשה" או שתקן, מסתתר ילד שהיה צריך לשרוד משהו.
אם אחרי הקריאה תרגישו צורך להרים טלפון לאבא או לאמא ופשוט להקשיב – אני את שלי עשיתי.
המלצות הקוראים
יעל פלצור— ב-Arrecife Lanzarote Airport.
הספר הוענק לנשיא המדינה – סיפור נוגע ללב על פיוס, זיכרון ומשפחה
במבט אישי: "באזכרה 20 שנים לזכרו של אבי, הבנתי שרוב המשפחה – נכדים ואף נינים – לא מכירים את האדם שהיה. על כן יצאתי לתחקיר שלקח אותי לרחבי הארץ – מכפר גלעדי בצפון, לטבריה, חיפה ועד לירושלים. חתיכות הפאזל שאספתי התחברו לסיפור מרתק, וכמעין בונוס גם הטילו זרקור על פיסת היסטוריה די אפרורית אך מאוד מעניינת של טרום המדינה. ומתוך הסיפור האישי-משפחתי, צמח סיפור ששאף לצאת לאור. הקו העלילתי הלך ונבנה, ומציאות התערבבה עם דמיון והעולם הפנימי. והנה אני, שמעולם לא שחררתי שורה אחת, הרגשתי בשלה לכתוב שורה ועוד אחת ולא הפסקתי לכתוב."
מן המדיה, סקירות וכתבות
בונוס: ברכישת ספר הקדשה אישית מהסופרת ובנוסף קטע בלעדי שלא מופיע בספר