הסיפור הבא נכתב במסגרת תרגיל עם מילים אקראיות שמשכתי מהחפיסה. נסו בעצמכם.
כשהגיעו התלמידים לישיבה, מצאו את הרבי שלהם יושב על כיסא בשער הכניסה. המראה היה כל כך משונה, מה לו לרבי שיבטל כך את זמנו ויברך את תלמידיו באופן אישי? ההתלחשויות בקרב התלמידים גברו והשערות התעופפו לכל עבר. חס וחלילה אסון התרגש עליו, אוי ואבוי לנו… מבלי לתאם בינהם, החלו להביא כסאות מתוך הישיבה ולסדר בחצי מעגל, ומשנגמר המקום פתחו שורה נוספת. ספרי גמרא נפתחו והתלמידים החלו לקרוא את פרק היום, בקול רם ובכוונה גדולה. לכסות על הזמן שהרבי ביטל.
התכונה שנראתה בחצר הישיבה הורגשה היטב. מאחר והישיבה נבנתה בלב העיר הסואנת היא היתה חשופה לעוברים ושבים רבים. ועוברי אורח, שהופתעו לראות שיעור שמתקיים תחת כיפת השמיים, עצרו את מעשי היומיום שלהם והאזינו לדף גמרא המושר בפי הבחורים הצעירים. שיעור ראשון של הבוקר כבר חלף, והרבי עדיין במקומו, אינו מראה סימנים להיכנס פנימה. התלמידים ממשיכים בשירתם, וכל אחד בתורו שלו פותח את הפרק עם קושיה בקול מתנגן.
בשיעור השני, כבר עמדו מחוץ לגדר הישיבה כמה עשרות אנשים, ולא אבו להמשיך בדרכם. עם כל תזוזה של מחוג השעון, הולכת וגוברת עדת האנשים שהתקבצה למקום.
השעור השלישי מסתיים, והשיעור הרביעי כבר בפתח. גרונותיהם של התלמידים ניחרים, וההפסקה הקרבה מאיצה בהם להמשיך ולסיים את המשנה עד סופה. ובעת שאחרון התלמידים קורא את המשפט האחרון, פרצי מחיאות כפיים מלאי התלהבות נשמעים. התלמידים המומים, מביטים לכניסה והנה הרבי שלהם קם ממקומו, ובנשיאת כפיו מעלה הוא מודה לקהל השומעים. מקיפים אותו תלמידיו וכאיש אחד נעים כולם פנימה אל הישיבה. אחד מהם שואל את הרבי בהיסוס, מה היה שם?
אומר להם הרבי: מהעיריה קיבלנו הודעה שהולכים לבנות כאן מעלינו גשר תלוי ועליו יעברו מצד זה של הרחוב לשני. על כן לקחתי כסא והתיישבתי בכניסה ובחנתי, אם לא יפריעו לנו העוברים ושבים שמעל לראשנו.
נו… ומה גילית?
בזכות שירתכם זכו לשמוע בני ישראל דף של גמרא.
בזכותכם – הם הרוויחו מצווה.